<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — השער השביעי</h1>
<h2>דף כג:</h2>
הדין הז' מי שיש לו בעלי חיים שהם מזיקים לבני אדם והתרו בו ג"פ שישחטם או שימכרם למי שישחטם ולא קבל התראה ולא מכרן דין הוא שילך כל מי שירצה וימכרם ויקנם לעצמו מאליו וישחוט אותם כדי להסיר הזיקם ויתן דמיהם לבעלים כדג' מכריז רבא ואיתימא רב יוסף דסלקין לעילא ודנחתין לתתא הני עזי דשוקא מתרינן בהו במרייהו זמנא ותרתי ותלת אי צייתי צייתי ואי לא שחטינא להו ואמרי' להו תא תיב אמסחתא וקבל זוזך וכבר שמענו פי' נאה בעיזי דשוקא מה שנפרש בחבור אחר ברחמי שמים.
<h2>דף לד.</h2>
הדין ט"ז מי שיש לו שור תם ונגח שורו של חברו דין שיחלקו המת מחצה על מחצה וימכר נמי החי ויחלקו הדמים כדכתיב ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון ותנן שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום אר"מ ע"ז נאמר ומכרו את השור החי א"ל ר' יהודה קיימת ומכרו את השור החי ולא קיימת וגם את המת יחצון אלא איזה זה זה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבלה יפה חמשים זוז שזה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת. ואומרים [ל"ג ע"א] מתני' מני ר"ע היא דתניא יושם השור בב"ד דברי ר' ישמעאל רע"א הוחלט השור בב"ד רי"ש סבר ב"ח הוא וזוזי הוא דמסיק ביה ר"ע סבר שותפי נינהו וקמפלגי בהאי קרא רי"ש סבר לבי דינא קמזהר להו רחמנא ור"ע סבר למזיק ולניזק קמזהר להו רחמנא והלכה כר"ע משני פנים חד דקימ"ל [עירובין מ"ו ע"א] הלכה כר"ע מחברו ועוד דתנן סתמא כר"ע. ותדע דהאי דקאמר הוחלט שור ר"ל לפי שהוא של שותפות הוחלט להיות בין שניהם.
<h2>דף פ:</h2>
הדין השמיני מי שלקח עיר בא"י בזמן שהיו ישראל שרויין על אדמתם הדין עליו ליקח ארבעה דרכי מארבע רוחותיה כדג' א"ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן הלוקח עיר בא"י כופין אותו ליקח דרך מד' רוחותיה משום ישוב א"י.
<h2>דף פו.</h2>
הדין הששי מי שחבל בעבד עברי של חברו ובאותה חבלה בטלו ממלאכת רבו בדמי אותה חבלה דין הוא שילקח בו קרקע ורבו אוכל פירות כדג' אתמר הקוטע יד ע"ע של חברו א' אביי נותן שבת גדולה לעבד ושבת קטנה לרבו רבא א' הכל לעבד וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות פשיטא פחת אצל עצמו ואצל רבו לא פחת הכל לעצמו פחת אצל רבו פלוגתא דאביי ורבא והלכתא כרבא.
<h2>דף פז:</h2>
הדין החמישי כשיש לו לאדם לפרוע לקטן מה שיש לקטן עליו הוא על ב' עניינים ומה שפורע באותם שני עניינים יקח לו ספר במה שיקרא בו או דקל לאכול פירותיו. הענין הא' אם טען אליו הקטן שהפקיד אצלו אינו ראוי לו שיחזיר את הפקדון בעצמו לקטן דכיון שאין בו דעת שמא יפסיד אותו אלא יקח בו (מה שהם) [מהשנים] וזה שאמרנו אם עבר וקבל הוא לפי שמן הדין אין ראוי לקבל פקדונות מהקטן כדגר' [ב"ב נ"א ע"ב] אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התנוקות קבל מן האשה יחזיר לאשה מתה יחזיר לבעלה קבל מן העבד יחזיר לעבד מת יחזיר לרבו מן הקטן יעשה לו סגולה ומאי סגולה רב חסדא א' ס"ת רבה בר רב הונא אמר דקלא. הענין השני כגון החובל בקטן שיש לו לשלם דמי חבלו כדינין הידועים בבן ובבת ובניו הסמוכים על שלחנו ושאין סמוכין על שלחנו כדג' [ב"ק פ"ז ע"ב] החובל בבנו גדול יתן לו מיד ובבנו קטן יעשה לו סגולה. ואם חבל בבניו ובבנותיו של אחרים יתן להם מיד קטנים יעשה להם סגולה וכמו שפי'.
<h2>דף צג:</h2>
הדין כ' אומן אם נתן לו חפץ לעשות אותו והפסידו או ששנה אותו במלאכה אחרת ממה שאמר לו בעה"ב וכמו שמפורש במשנה [ק' ע"ב] דתנן הנותן צמר לצבע והקדיחו יורה נותן לו דמי צמרו בדיננו קנה זה צמר ממנו נותן לו דמיו. צבעו כעור אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה אם ההוצאה יתרא על השבח נותן לו את השבח. לצבוע בו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום נותן לו דמי צמרו וזה הוא בקניה שפי' לעיל רבי יהודה אומר אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה אם ההוצאה יתירא על השבח נותן לו את השבח וכמו כן אם גזל שום חפץ ושנה אותו ממה שהיה או שנשתנה ברשותו מאליו מחייבין ליה שיתן לו דמיו שהיה שוה בשעת גזלה כמו שאנו אומרים כדג' [צ"ג ע"ב] כל הגזלנין משלמים כשעת הגזלה ובאור הדרכים של אומן אין זה מקומו לפרשם עד שאפרש אותם בכתב אחר ברחמי שמים.
<h2>דף צה:</h2>
הדין י"ז מי שלקח קרקע [מ]מי שיש עליו חוב והוציא על אותו קרקע הוצאות ובא בעל חובו של אותו מוכר וטרפו ממנו (בדינו) [כדינו] וכמו כן מי שירש קרקע ממורישו והוציא עליו הוצאות ובא ב"ח של אותו מוריש וטרף אותו קרקע מיד היורש בחובו שהיה לו על מורישו דין הוא שיקנה ב"ח זה מן היורש אותה הוצאה שהוציא בה וכמו כן נמי ראוי על היורש שימכרנה לו וכן נמי אותו הלוקח שלקח את הקרקע מאותו שהיה עליו החוב דין הוא לאותו [בע"ח] שיקח מן הלוקח ההוצאה שהוציא בה ואף אותו לוקח אין ראוי לו שיעכב עליו בכך על הדרכים שאנו עתידים לפרש [בשער כ"ז] בזה החבור כדג' [ב"ק צ"ה ע"ב] א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה שלשה שמין להם את השבח ומעלין אותן בדמים ואלו הן בכור לפשוט וב"ח ליתומים וב"ח ללקוחות וכמו שפי' ותו גרסינן [ב"מ ק"י ע"ב] אייתו יתמי ראיה דאינהו אשבוח סבר ר' חנינא למימר בארעא מסלקינן להו ולא היא בדמי מסלקינן להו מדר"נ דאר"נ אמר רבה בר אבוה ג' שמין להם את השבח ומסלקין אותן בדמים.
<h2>דף ק:</h2>
הדין כ' אומן אם נתן לו חפץ לעשות אותו והפסידו או ששנה אותו במלאכה אחרת ממה שאמר לו בעה"ב וכמו שמפורש במשנה [ק' ע"ב] דתנן הנותן צמר לצבע והקדיחו יורה נותן לו דמי צמרו בדיננו קנה זה צמר ממנו נותן לו דמיו. צבעו כעור אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה אם ההוצאה יתרא על השבח נותן לו את השבח. לצבוע בו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום נותן לו דמי צמרו וזה הוא בקניה שפי' לעיל רבי יהודה אומר אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה אם ההוצאה יתירא על השבח נותן לו את השבח וכמו כן אם גזל שום חפץ ושנה אותו ממה שהיה או שנשתנה ברשותו מאליו מחייבין ליה שיתן לו דמיו שהיה שוה בשעת גזלה כמו שאנו אומרים כדג' [צ"ג ע"ב] כל הגזלנין משלמים כשעת הגזלה ובאור הדרכים של אומן אין זה מקומו לפרשם עד שאפרש אותם בכתב אחר ברחמי שמים.
